fbpx

אליקו נר גאון

אליקו נר גאון, צייר וצלם, מייצר עולם עמום וכמעט נשכח, החלום הופך להיות חומר הגלם ועליו הוא חורט בכוח ולאחר זאת חובש ברחמנות. השכבות נערמות באלימות ומתמרקות על מצע החומר ברכות כריות האצבע. כל פצע הוא סיפור או פנטזיה של האמן לחשוף מעצמו יותר, כל דמות מתועדת בעדשת המצלמה היא זווית ראייה חשדנית על המציאות מולה מתמודד או אותה מנסה לייצר ולהחיות, כמו שזכור לו שנכון לעשות.

נר גאון מצליח לתעתע במה שמתרחש בעבודותיו וכך גם בצופה,  הוא הופך את המומחז והבדיוני לרגע שכולו אמת או אולי אחיזת עיניים. עבודות הצילום מציגות חלום מציאותי בו הכול ברור וחד, הפיסיות שבעמל העבודה נוכחת והשקט הפשוט שיוצר המתח שבין הזהות לתחפושת הופך את הצילום לאמת חובטת. הכול מונח על השולחן בדייקנות ולכל דבר יש משמעות או רמז לזיכרון שתכף ישכח. כל צילום הוא קפסולה של זמן ובכל זמן הקשר בין האמן לחייו האישיים מנסה להעלות שאלות חדשות של שייכות לבית.

הוא משתמש בחפציו האישיים, המשפחתיים ובכאלו שאוסף ואסף במסעותיו בעולם. הוא הופך זיכרונות לסצנות קולנועיות ומחייה את השכחה כדי לזכור את הרגע שהיה או את המקום שחרב. הוא לא מספר מי הם, מאיפה הם, הוא לא מגלה מתי או איפה, הוא לא נותן לכל מבט חטוף בדל של מידע. זה בכול מקום ובשום מקום בעולם, אלו הם חללים נטושים שהלביש לרגע או שזהו בית חי וזו משפחה מתועדת. את החפצים הוא שותל בחלל ונותן להם תפקיד, אלו הופכים לרמזים קדושים בהם הוא מבקש מהצופה להתבונן ואותם לחפש. הכול מזוהה והכל מרוחק, כמו שייך למקום אחר, זמן אחר ותרבות שבטית משומרת רחוקה.

גם בציוריו, מצליח נר גאון לייצר תעתוע על ידי שכבות של סיפור חיים. הקילופים והחריטות חושפים זיכרונות של צבע וטכניקה, כובד הבד המחורץ מייצר אופק חקלאי והדיוק הביצועי או הניגוב האקראי הופכים כתם מונוכרומטי ספק חלוד לשדות חיטים שהרוח מבדרת. ציוריו גדולי הממדים מייצרים את התעתוע והבלבול הוויזואלי אליהם מייחל האמן בעבודותיו, מטושטש ומקושקש או חד כמו סכין לפילוט דגים, כל גבעול בנוי מסיבים צפופים וכל עלה מקושט במרקם אורגני של וורידים ונימים אין סוף. בציורי הפורטרט שלו בונה נר גאון את דמויותיו מאותם חיטים צפופים ואפורים, נימים וורודים וחיוורים ושלל טכניקות אימפולסיביות. הדמויות מצוירות בתקריבי צילום לא שגרתיים וזוויות מבט משונות, מאפשרות לצופה לחטט בהן ולהסתכל עליהן חשופות, להיות איתן ברגע ההוא כבעלי העליונות והכוח או להיות שם כקורבנות שמבקשות חמלה.

נר גאון מצליח לשמור על מתח מצמרר בין מה שקורה על מצע עבודותיו לבין מה שקורה מתחתיהם. הוא מייצר דיאלוג מסקרן ויצרי בין הדמות לחלל בה היא נמצאת, בין הנוף המאובק לגבעול הבודד שמבצבץ מאדמה חרושה. בכל עבודה, אם ציור או צילום, נר גאון תפקידו להפוך את האדמה ולהנביט את הקרקע מחדש.

מאת: יניב עמר