איזלינגטון 1988 | סופי ברזון מקאי

בשישי 9.4 תיפתח תערוכתה של סופי ברזון מקאי "איזלינגטון 1988" בגלריה בבארי

הפתיחה ביום שישי משעה 10:00. שיח גלריה יערך בשישי ה 16.4 בשעה 10:00 ברחבת הגלריה בבארי.

איזלינגטון הוא אחד מהרבעים הצפוניים בלונדון, בו גדלה האמנית עד גיל שבע. שם התערוכה נגזר מכיתוב המוטבע בצבע כסף על גבי מסגרת קרטון של תמונת מחזור ישנה משנת 1988 של ילדי הגן שלה.

משנת 2012 מתמידה סופי  לבקר את הבית בלונדון, המשפחה, ותמיד לוקחת איתה מצלמה. היא נמשכת לאותם המקומות הזכורים לה, רחובות השכונה, הגינות, החצרות הפרטיים והגינון העירוני המטופח. לונדון מחכה לה, תמיד אותה העיר עם הבניה הישנה, זו שהיא זוכרת מילדותה, כמו בועה שהזמן לא נגע בה ויש בזה תחושה מנחמת וקסומה.

כילדה התחנכה על ספרות ילדים אנגלית, כמו ״הרוח בערבי הנחל״, וספריה של ביאטריקס פוטר, שכתבה את ״פיטר הארנב״. בסיפוריה חיות קמות לתחייה ופרחים מדברים – ערבוב של דמיון ומציאות. כל אלו הפכו לחלק מכריע בזהות שלה ושל בני גילה, שכולם התחנכו על אותם ספרים, איורים וסרטים.

היא זוכרת משחקים בחצר בגן קסום שהיה תחום בקירות הבתים ובחומה עם לבנים אדומות כהות , שם הייתה אוספת חיפושיות פרת משה רבנו ושמה בצנצנת, וקנימות ועכבישים עם רגלים ארוכות, עולם שלם קסום שבו כל הסיפורים מתערבבים במציאות והכל אפשרי בו. היא זוכרת טיולים לפארקים העצומים שלונדון משופעת בהם, עם אגמים שלווים ועדרי איילים, נחלים זורמים וציפורים, כך בילו את סופי השבוע. עולמה עבר עליה בטיולים עם אמה בגנים וברחובות השכונה, בשיחות עם אדום החזה הקטן שקינן בגן הבית. הטיולים עם המצלמה החזירו אותה לאותה תחושת קסם, שהכל בעולם אפשרי.

הצילומים בתערוכה בשחור לבן כסוף, מתארים את חלונות הבית הלבנים שמשקיפים אל הנוף, את הרחוב עם מדרכות האבן והפנס הלונדוני, את שיחי הקמליות של סבתא שלה שבביתה הם גרו, את חצר הבית ושיחי השושנים שגדלו פרא, את הפתח האפל שנפער בין השיחים והעצים בחצר ומאחוריו חומה, את הכיכר במרכז הגן עם האנדרטה לזכר החיילים עם פסל האישה המכונפת, ליד בית הספר שבו למדה. הפארק עם הנרקיסים הצהובים שהאוויר עומד כבד מהריח שלהם. בכל מקום צומחים נרקיסים צהובים ענקיים, יקינטונים, אמנון ותמר וקיסוסים, עד שזה הופך לחלק מישותך, לצד עצי הערמונים העתיקים המכושפים בשלכת, המושיטים זרועותיהם לגעת בך. סנאים מסתובבים על גדות הנחל ובין ענפי העצים, כאילו הכל שייך להם. הטבע משתלט על העיר. כך היא גדלה.

למרכז הגלריה חודרת פיסה של טבע כזה, מסלעת אבנים אפורות עם טחב מטפס עליהן (כל החורף אספה גושי טחב וגידלה אותם למטרה זו.) הנישה נצבעה בירוק עמוק ומוצב בה צג קטן ובו וידיאו חשוך של שיחי פרא וגחליליות רוחשות בהם.

סופי ברזון מקאי חוזרת שוב עם מצלמתה לשכונת ילדותה בלונדון, אוספת לקן שלה חתיכות מנצנצות ויפות, כמו אותו עורב. והיא לא מפסיקה לחפש, אולי את עצמה ואולי את אמא שלה שאבדה לה בילדות ההיא, מנסה לאסוף אותה אל עצמה עם הזיכרונות והמראות.

אוצרת:
ד"ר זיוה ילין
פתיחה:
09/04/2021
נעילה:
08/05/2021

דימויים נוספים מהתערוכה