חגי פרגו | ימי סאדאת | 4.4-17.5 | זוכה פרס גלריה בארי #3
שיח גלריה: 25.4.25 יום שישי בשעה 11:00
אוצרת: סופי ברזון מקאי
עוזר אוצרת: טל סימון
זוכה פרס גלריה בארי #3 ביריד צבע טרי
*מדי שנה מעניק הצוות האוצרותי של גלריה בארי פרס לאמן או אמנית נבחר.ת מתוך חממת האמנים העצמאיים של יריד צבע טרי. זוהי השנה השלישית בה מוענק פרס זה.
ב-19 בנובמבר 1977 בשעה 20:06 בערב, נוחת בישראל הנשיא המצרי אנואר סאדאת, המנהיג הערבי הראשון שמגיע לביקור רשמי. לאחר מלחמת יום הכיפורים, סאדאת מגיע לשלושה ביקורים נשיאותיים, שפתחו את הדרך לחתימת הסכם השלום עם מצרים, בהצהרה ש'הסכסוך בין המדינות ובמזרח התיכון לא ייפתר בכח אלא בדרכי שלום'. באמצעות הביקורים, נסלל גשר אל מדינת אויב, שההיסטוריה שלה שזורה באופן בלתי נפרד בהיסטוריה של עם ומדינת ישראל. סאדאת שנתפס כמנהיג אפרורי, איש כפרי נטול השכלה פורמלית, הביא יחד עם מנחם בגין, לחתימת הסכם שלום היסטורי, ולזכייה משותפת בפרס נובל לשלום, בשנת 1978. אנואר סאדאת שילם על כך בחייו.
מנקודת התצפית שלנו היום ב-2025, זה נראה כמעט בדיוני. העוצמות והפירוק של המלחמה הנוכחית, צובעות את החומרים שפרגו עובד עמם בברק מוזר. זה בוודאי היה דומה אז, אי אפשר לא לחשוב על כך. סמיכות מועד פריצת המלחמות, ה'קונספציה', תחושת הבטחון הכוזבת, ההלם האזרחי והמערכתי, המשבר הפוליטי שהוביל להתפטרותה של גולדה מאיר. אירועים דומים בהיסטוריה, כשעולים זה על זה, מאירים את אירועי העבר וההווה במוחשיות חומרית. זה מאפשר חיבור לבני האדם שאכלסו בחייהם את הסיפור שאנחנו מספרים. וגם, מוארת אפשרות השחזור של הדברים שהעתיד הביא לפתחם, תחילה בגישוש ומפגשים חשאיים, ולבסוף בהתפרצות צבעונית של קונפטי תחת שער- 'חיפה מברכת בואכם לשלום'.
שלום.
אנחנו יודעות איך נראית מלחמה. ההיסטוריה והיום יום העכשוויים מלעיטים אותנו בדימויים ומיתוסים, התרבות כולה על ביטוייה השונים רוויה במראות של קונפליקט ואלימות. אבל איך נראה השלום הזה, איך תרבות מנסחת ומייצרת דרכים להכניס לתוכה את מה שסומן כאוייב, בתקופה שצבועה צבעי מלחמה?
חגי פרגו עוטה על עצמו תפקיד סוכן חשאי, ניגש בדרכים מחושבות למלאכת כתיבת תיאטרון השלום. בעבודות הדפס רשת הוא חוצב מתוך ההיסטוריה עולם דימויים דרמטי וקולנועי, ומתרגם מחדש אירוע שהתקבע באופן חלקי ולא יציב בזכרון שלנו. עיון וסינון של מאות חומרי ארכיון, חושף את הרשת האדירה בה נוצר פרק זה בהיסטוריה המקומית. פרגו שולה מתוכה נקודות מפתח בסיפור הלא יאומן שקרה באמת- שלום שנרקם במחשכים והוצג לראווה ברחובות הערים.
שני העמים הצליחו להרכיב תרבות חזותית עתירת סמלים ומשמעויות, שתחזיק את האפשרות למציאות אחרת ביניהן. משה דיין עורך מפגש חשאי בחצר מלך מרוקו חובש פאה נכרית, שפם ומשקפי שמש, היאכטה הנשיאותית מפליגה דרך תעלת סואץ ועוגנת בנמל חיפה, מברקים, דגלים ודגלנים, מסדרי כבוד ותפריטים בערבית, נאומים מנוסחים מתוך כבוד וזיקה למאפייני התרבויות השונות וההיסטוריה המשותפת שלהן, מפגשים סודיים בחדרים אפופי עשן, ומתנה דיפלומטית של חרב מכופפת- הוענקה על ידי מנחם בגין לנשיא סאדאת בעת ביקורו הראשון של זה בקהיר. החרב היא סמל בן אלפי שנים, דומה לה נמצאה בקבר של תות ענח' אמון, המקור מוצג במוזיאון בקהיר.
היסטוריה משפחתית של פרגו, נמסרת יחד עם הסיפור הגדול של יחסים בין עמי האזור. סבו, אברהם כהן, קצין ודיפלומט, נשלח בצעירותו לבגדד, על ידי מלך ירדן עבדאללה הראשון. הוא נשלח עם אחיו מנדל כהן, הנגר הירושלמי הידוע, למסע מחקר אדריכלי לטובת בניית ארמון החורף של המלך בשוני בעבר הירדן. במהלך ערמומי, פרגו משתמש בחומרי ההיסטוריה המשפחתית שלו והקשרים הישירים והסמויים שניהלו עם מדינות האזור, לשחזור האופן בו אנשים ומדינות, פעלו יחד על אדמה למודת סיפור משותף ועתיק.
בחלוף חמישים שנים מהתממשות הסיפור יוצא הדופן הזה, ובהיעדר אפשרות לקיום דו-שיח אזרחי, מתקיים דו-שיח תרבותי וסמלי, אל עבר עתיד אפשרי.
'גבירותי ורבותי, השלום איננו חתימה על שורות כתובות כי אם כתיבה חדשה של היסטוריה.
השלום איננו תחרות בקריאה אליו כדי להגן על חמדנות או להסתיר שאיפות. השלום במהותו הוא מאבק אדיר נגד התאוות והחמדנות.
ושמא נסיונות ההיסטוריה הקדומה והחדשה מלמדים אותנו כולנו שהטילים והנשק האטומי אינם מביאים בטחון; להיפך, הם הורסים את הבטחון .
חובתנו למען עמינו, למען התרבות שיצר האדם, להגן על האדם בכל מקום משלטון כוח הנשק.
חובה עלינו לרומם את שלטון ההומאניות ואת כוח הערכים והעקרונות אשר מרימים את קרנו של האדם.'
-אנואר סאדאת, נאום בכנסת, 20 בנובמבר 1977
