שדות קרב לנצח | חיים גל און
אוצרת: ד"ר זיוה ילין
בספרו "מלכוד 22" מדבר יוסריאן, גיבור הספר, מפציץ (מטילן) בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה, על אלוהים: "אם חושבים על ההזדמנות והכוח שהיו לו לעשות עבודה כמו שצריך, ואז מסתכלים על הבלגן המכוער והטיפשי שהוא עשה, פשוט חוטפים הלם, איזה חדל אישים הוא. ברור שאף פעם הוא לא עבד לפרנסתו במקום מסודר."
חיים גל און מתאר בתערוכתו "שדות קרב לנצח" את המצב האבסורדי והאווילי של המלחמה כמצב כלל אנושי ואינסופי. ציוריו מהווים טקסט מאשים, מעורר חלחלה, מטורף, ציני ואירוני על הטבע האנושי ובעיקר הגברי. "איפה שיש בנים – יש מכות", הוא טוען. "אלימות זו הדרך לייצר תקשורת, לייצב את מעמדך, להיות "גבר גבר". כל ילד ישראלי משחק בקרבות, מציב בובות חיילים להילחם זה בזה. זה חלק מהד.נ.א שלנו."
בסדרות ציוריו הקודמות עסק גל און בדמותו כגבר, השתיל אותה בהודעות פופ-אפ בדפי האינטרנט (אביב 2008 גלריה בארי), בדמותו המיתולוגית של נרקיסוס שיורה בבואתו ומוצץ אגודלו, יורה ומוצץ (בית האמנים בת"א 2019) ובדמותו כצייד ומינוטאור ארכי-גבר (גבעת חיים 2021). כיום הוא מתמקד בדמויותיהם של גברים, ציידים ולוחמים מכל התקופות, המקומות והזמנים. כבר חמש שנים הוא חוקר פורטרטים של חיילים שמתו במלחמות. עם כל אחד מהם הוא יוצא למסע מחקר. מי המצולם, מה מוצאו, מה מסמלים המדים, באיזו מלחמה הוא נהרג. זה התחיל באופן מסודר והלך עם הזמן ונעשה פרוע יותר, ערימת דמויות שאסף מכל מיני מקורות, שלכל אחת יש סיפור והיסטוריה והוא מצייר אותן ומתאהב בהן.
אחרי השבעה באוקטובר לא יכול היה להמשיך בזה, כשהמלחמה הפכה להיות כל כך קרובה ולא רעיון מופשט, ועבר לצייר פליטים, דמויות סופרים והוגי דעות.
ציורי שדות הקרב מחברים בתוכם סצנות מתוך צילומי מלחמות שונות, מאז המלחמה המצולמת הראשונה, מלחמת האזרחים האמריקאית, ודימויים שנלקחו מתוך יצירות אומנות המתייחסות לאימה ולזוועות המלחמה (גויה, מאנה, מילה, קורבה, אל גרקו ועוד), וגם דימויים מצוירים העוסקים במלחמות, שהם חלק מהתרבות עליה גדלים ילדים צעירים, כמו מפלצות הכיס, הפוקימונים, הנלחמים זה בזה, או גיבורי-על כמו באטמן.
מה מביא אנשים לשנאה, לאלימות ולמלחמות?
מתיאורו של יוסריאן ב"מלכוד 22": "הוא ראה את פניהם חסרות האהבה מתעוותות בקפיאה לחריצי איבה שפלים ומכווצים והבין כהרף עין כי בשום מקום בעולם, לא בכל הטנקים הפשיסטיים, או במטוסים, או בצוללות, לא בבונקרים, מאחורי המקלעים, או המרגמות, או הלהביורים, אפילו לא בין התותחנים המומחים של הדיביזיה האנטי־אווירית המעולה על־שם הרמן גרינג, או בין אותם מסייעים מבעיתים לדבר עבירה בכל מרתפי הבירה במינכן ובכל מקום אחר – אין אנשים השונאים אותו יותר."
גל און מפליא במכחולו לתאר בדייקנות וירטואוזית את דמויותיו. הן ניצבות חיות למול עינינו. הוא יוצר מתוך מקורות צילומיים שונים בשחור-לבן, מתוך ארכיונים וסרטים תיעודיים ישנים, ואז "צובע" אותם בצבע ונותן להם חיים. ב"פתח דבר" לגיליון המדרשה מס 6 שעסק במלחמה, כותב גלעד מלצר: "באופן חזותי, במאה העשרים, המלחמה פסקה מלהתרחש "שם". היא כאן, בסלון של כולנו, יום יום."(2003) האם ניתן להתעלם ממנה, להדחיק את קיומה, כשאנו מוצפים במידע חזותי ויזואלי? גל און מתמודד עם שאלה זו כשהוא בוחר להרחיק את העדות המקומית, בוחר לצייר חיילים אחרים, ממקומות שונים בעולם, מעמים אחרים, בוחר להתרחק מהכאן והעכשיו הישראלי, ולעסוק במלחמות רחוקות ובחיילים אנונימיים. אולי זו הדרך היחידה לגעת בנושא הזה, הכאוב כל כך, וגם לשתול בו את המבט הציני והאירוני.
אנו רואים חיילים אמריקאים, רוסים, אנגלים, איטלקים, ספרדים, ויאטנמים, קוריאנים, צרפתים וגרמנים, מרוקאים ואפריקאים ואוסטרלים, נופים של שרידי מבנים מהירושימה, חלקי שדות קרב, יערות שרופים, פליטים מקוריאה, יהודי השואה, פליטים אנגלים, ויאטנמים ואוקראינים וסורים, מכונות ירייה ומטוסי קרב גרמניים, קטב"מים ישראליים, וצפלין גרמני .האירוניה הדקה והציניות שמושרשים ביצירתו של חיים גל און מתחת לפני השטח, צפים ועולים בפער בין הכאן לשם, בשעטנז הקולאז'יסטי שמלחים ומחבר חיילים ופליטים ממלחמות שונות, גיבוב לא נתפס של זמנים ואירועים ומקומות ורקעים, גיבורים בשר ודם עם גיבורי על מיתיים, וציטוטים מיצירות אומנות של גדולי היוצרים, שמשתלבים להם באין מפריע בחגיגה הציורית. הכל מכל וכל. המלחמה וההרג והפליטים, הפצועים והמדממים מכל הזמנים, כנפי מטוסים וכנפי ציפורים, שדות עם מלקטות לצד שרידי מבנים צבאיים, מפלצות ואנשים. חגיגת המלחמה והמוות, בציור מדויק ומעורר השתאות, היופי הפוטוגני הזה של המלחמה, יוצר פער אירוני בלתי נתפס, שקשה להבין איך להתייחס אליו. אבסורד.
"Battlefields Forever" שם התערוכה, מתכתב עם השיר הידוע המתקתק "Strawberry fields forever" ושוב הפער בין המקור הנוסטלגי והחמים לבין המשמעות החדשה, הוא זה שיוצר את האירוניה המרירה והעוקצנית. הציורים מצוירים על בדים שאינם מתוחים על מסגרות ונתלים על הקיר בעזרת טבעות חבק המוטבעות בקצוות הבדים, כמו כיסויי ברזנט צבאי. הפורטרטים של החיילים תלויים בצפיפות, כגוש אחד, על קיר אחד. העומס והגודש ביצירתו גל און באים להעביר מסר שלא תמיד נוח לצפייה, אך הוא אפקטיבי.,כי הנוראות של המלחמה והמוות זה לא מקום נוח.
.
"מה זאת מולדת? מולדת הנה פיסת קרקע מוקפת מכל עבר בגבולות, בדרך כלל בלתי-טבעיים. אנגלים מתים למען אנגליה, אמריקאים מתים למען אמריקה, גרמנים מתים למען גרמניה, רוסים מתים למען רוסיה. חמישים-שישים מולדות מעורבות כעת במלחמה זו. כל כך הרבה מולדות בוודאי אינן יכולות להיות ראויות שימותו למענן" (ג'וזף הלר, "מלכוד 22", מפי הדמות 'הזקן האשמאי').
