fbpx

חנה ביטון ומימי סיבהו טסמה | החוט השחור וקפסולת הקפה

תערוכתן המשותפת של מימי וחנה בגלריה בבארי – בוגרות בית הספר לאמנות וחברה במכללת ספיר, שזכו במלגת הצטיינות מידידי בית הספר לאמנות להקמת תערוכה.

מימי וחנה למדו יחד במכללת ספיר ונקשרה ביניהן חברות, למרות השוני בזהות ובאישיות שלהן. מימי ממוצא אתיופי, עם חיוך ביישן ואישיות מופנמת, שמסתירים חכמה וחשיבה עמוקה, בעוד חנה ממוצא מרוקאי בעלת מזג סוער ומוחצן, לב גדול ונתינה. דרך פעולתן האמנותית דומה והן מצאו עצמן עובדות שעות רבות כתף לכתף בהגשת עבודות בספיר, חנה עוזרת למימי למתוח חוטים ולקשור למסמרים ומימי עוזרת לחנה לרוקן מאות קפסולות של קפה ולנקות אותן. שתיהן פועלות באופן פיזי וסיזיפי, עבודה עמלנית וחרוצה.

מימי טסמה בתחילת דרכה עבדה עם תוספות שיער שחורות שמתחה על גבי עצים. השימוש בתוספות השיער החלק אופייני לנשים אתיופיות רבות, בעלות שיער מקורזל וקשה לעיצוב, שמתאימות עצמן למודל היופי המערבי. פה התחיל למעשה העיסוק שלה בזהות האתיופית, ובמקביל ציירה צלליות שחורות, מושפעת מהאמנית האפרו-אמריקנית קארה ווקר. בהמשך הוחלפו השערות בחוטים שחורים שמתחה על קירות בין מסמרים ויצרה מהם דגם שמתכתב עם דגמי הרקמה האתיופית המסורתית. אך אצל מימי ה"רקמה" היא בחוט שחור. השחור חשוב לה, הוא מהותי לזהות שלה. היא מצמצמת את הפלטה הצבעונית שלה ובוחרת בהתרסה להנכיח את השחור, וגם הבד עליו היא רוקמת הופך לשחור. השחור על שחור שלה מתכתב עם ה"לבן על לבן" של מלביץ, הקונסטרוקטיביסט הרוסי, ואיתו מגיעה גם ההפשטה והצמצום הצורני לקווים, שתי וערב, ומעוינים. הדגם של המעוינים מאזכר סורגים וגדרות, וכשהם נמתחים בחלל הגלריה הם יוצרים מחיצה, גדר גבול שמפריעה ומנתבת את מהלך הצופה בחלל. זוהי פעולה כוחנית, כמו גם עבודת דפיקת המסמרים בקיר, כאילו באה ואמרה: "גם אשה אתיופית יכולה להיות חזקה ועכשווית". הגדר-מחיצה יוצרת מצב של מבט מבפנים החוצה, דרך הגדרות שאנו שמים על עצמנו, שכובלים אותנו. הדגם האתיופי הפולקלוריסטי, הרקמה הנשית, הפך לגריד המערבי, המופשט והגיאומטרי, הכוחני והגברי.

חנה ביטון היא ביתו של עובד בניין שעבד קשה כל חייו, עבודה פיזית. באומנותה היא עובדת כפועלת, עבודה עמלנית וסיזיפית, בחומרים תעשייתיים כמו מתכות, ברגים ואומים, כבלים חשמליים, וגם מוצרים מחיי היומיום כמו קפסולות קפה, פקקי שעם ודוקרנים מבריחי יונים. כל אלו הופכים לחומר פיסולי תחת ידיה. היא אוספת כמויות גדולות מאותו האלמנט, חסר החשיבות בפני עצמו כיחידה בודדת, והריבוי יוצר מבנה וטקסטורה. הכמות והחזרתיות יוצרות יופי, אסתטיקה נקייה, רושם מצטבר ועוצמה. העבודות גדולות, מונוליטיות, לרוב גיאומטריות או סימטריות ולעיתים הן יוצרות משטח גדול, מתכתי ומנצנץ. חנה לא מחפשת תוכן ליצירתה. התוכן הוא הפעולה עצמה, האיסוף של החומר, הניקיון והמיון, ההדבקה או ההברגה, שעות עמל רבות, של עבודה פיזית מפרכת. התוצאה הסופית מעוררת התפעלות, מפתה בחומריות המנצנצת ובטקסטורות, כשהכל עשוי מחומרים נפסדים, מפסולת שהאמנית ממחזרת.

בחלל הגלריה בבארי משתלבות העבודות של מימי וחנה זו בזו. מימי מציבה בכניסה לחלל מחיצת חוטים שחורים אותם היא מותחת מהתקרה לרצפה. מבעד לחוטיה השחורים ניבטים האובייקטים של חנה – כדור גדול מנצנץ מצופה בדסקיות מקפסולות קפה, פרח לוטוס מתכתי, קשת וספסל מצופים בקפסולות, והספסל ניצב מהופך כשרגליו אל הקיר, בולט לחלל, כמו צומח מהקיר.עבודה נוספת ניצבת בנישה, עשויה מסלילי חוטי חשמל מגולגלים ביד, צבועים שחור, כמו קפיצים צפופים, מייצרים טקסטורה עמוסה ובולטת. במרכז החלל למול הכדור של חנה מציבה מימי בד שחור גדול ובמרכזו עיגול מחוטים שחורים צפופים, בטכניקת שטיח. על הקירות חוזרים בדיה השחורים של מימי הרקומים בחוט שחור בגדלים ובפורמטים שונים. על אחד הקירות תלויות בשורה שמלות החג האתיופיות הרקומות. במקור הן לבנות אך נצבעו בשחור, מתריסות, קובלות, גאות בנוכחותן השחורה, ומעלות על הדעת שורה של נשים אתיופיות ולצידן שמלה קטנה יותר של ילדה. גם החלון קיבל כיסוי ארוג מעוינים מחוטים שחורים. העבודות של מימי וחנה שזורות זו בזו ונטמעות בחלל לכדי תערוכה אחת הומוגנית, עוצמתית, כוחנית, ועם זאת מדויקת ונקייה.

חנה ביטון ומימי סיבהו טסמה | החוט השחור וקפסולת הקפה
אוצרת:
ד"ר זיוה ילין
פתיחה:
21/11/2019
נעילה:
14/12/2019

דימויים נוספים מהתערוכה