אסד עזי | לוחות שנה

אסד עזי, בן למשפחה דרוזית משפרעם, הוא אמן מבוסס ומוכר בשדה האמנות הישראלי, מורה ומרצה אהוב במוסדות אמנות בארץ. הוא בחר לעזוב את הכפר שלו, לחיות בתל אביב, ולהתמסר ליצירת אמנות. אסד עזי הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, וגם הציג בגלריה בבארי סמוך להקמתה. מאפיינת את יצירתו הרב גוניות של סגנונות ציוריים, השימוש באזכורים מתולדות האמנות, הנדידה בין מזרח למערב, נוכחות והעדר, זיכרון ושכחה, זרות וניכור. הוא נע בין זהויות ומשלב בציוריו מטעני זיכרון אישי, תרבות ומסורת מהכפר שגדל בו. הוא מצהיר על עצמו שהוא אמן ערבי ו"שואף להציג אידיאולוגיה אמנותית חדשה פוסט מודרניסטית בינלאומית שאינה משועבדת לאזור גיאוגרפי מסוים וגם אינה מתמקדת רק בסכסוך הפלסטיני-ישראלי ובסוגיות קונקרטיות הנגזרות ממולדת, זהות, שפה, היסטוריה או מורשת דתית. אמנותו חוצה את גבולות הזמן, המקום והמציאות המסוכסכת."(חוסני אלח'טיב שחאדה) בתערוכתו בבארי מציג ציורים על נייר, בעיקר על מצע של לוחות שנה. בעבודות אלו הוא מעלה את סוגיית הזמן ומפגיש בין המצוי והעשוי, בין הגבוה לנמוך, בין החומרי לרוחני. בולט בתערוכה מצע הנייר, עליו הוא מצייר. לעיתים ציור שכבתי ועבה ולעיתים ציור קליל ואוורירי, על גבול הרישום. מצע לוחות השנה מתפקד כ"רדי מייד", חומר מצוי שהגיע לידיו, נייר מודפס, מצדו האחד טבלת המספרים של לוח השנה ומצדו השני מודפסות יצירות אמנות, שלו וגם של אמנים ישראלים נוספים. לוח השנה יוצא מעולם הפרסום, התעשייה והדפוס, הגרפיקה והעיצוב. אסד עזי אוהב לאסוף חומרים שנזרקו לתוך יצירתו. בשנות השמונים התגורר בבית שכור בשכונת פלורנטין בדרום תל-אביב. השכונה שקקה חיים, היו בה מתפרות, מסגריות, רפדיות, בתי דפוס, נעליים, יציקות פלסטיק ואלומיניום ועוד. בסוף כל יום נערמו על המדרכות שקים של שאריות בדים, קרטונים מכל הסוגים והגדלים, דיקטים וחלקי ריהוט, שאריות פלסטיק בצבעים מרהיבים וטקסטורות מעוררות חושים. הוא אסף מכל הבא ליד ובמהרה הפך ביתו להיות בית מלאכה שיצר אמנות מפלטי התעשייה. משיכתו לעודפי הייצור הללו עגנה בתוכה משיכה אל המצוי של מרסל דושאן, אל הארט פוברה האירופית וכמובן אל דלות החומר של אמנות שנות השבעים בארץ. הוא מעמת את לוח השנה שמסמל זמן, מקום ותרבות, עם טביעת מכחולו האישי. העיסוק בפורטרטים, ורבים מהם פורטרטים עצמיים, הוא בחינה של מקום הצייר אל מול המודל, המקום, הזהות האישית אל מול הקולקטיבית, ותפקידו לשמר, לשקף ולהנציח את האנשים שחיים סביבו. על לוחות השנה, מצעים של זמן ומקום, הוא מצייר דימויים מארכיון הדימויים המוכר שלו, כמו הרוכב על חמור, המודל, ציטוטים מתולדות האמנות, מתכתב עם אמנים ישראלים שעסקו בשאלת הזהות כמו אריק בוקובזה, מוטי מזרחי ואחרים ומנציח פורטרטים של אנשים מהכפר שלו, "אנשים מחוקים שנולדו ילדו ומתו, אנשים שלא הייתה להם שום אופציה לשנות את חייהם או אולי הם עצמם לא רצו לשנות אותה". הוא מתאר אותם "בשעת חולשה, לרוב בסוף הדרך, מוכנים לעלות על הרכבת לכתובת שאין ממנה חזרה." (מדברי האמן) אסד עזי מנסה להנציח את הרגע הפרטי, את הזמן האישי בתוך לוח השנה, שמהווה את הזמן הגלובלי, זמן הגלקסיות.

אוצרת:
זיוה ילין
פתיחה:
02/12/2016
נעילה:
24/12/2016

דימויים נוספים מהתערוכה