דינה גולדשטיין | Wonderland // גילה ספיר | המחאה הקטנה של הבלונדינית הפרועה

 כדי להיכנס לראש של גילה ולהעריך את עומק יצירתה, חייבים לבקר בסטודיו שלה, עדיף בלי הכנה מראש, כדי שהיא לא תספיק "לסדר" אותו למענכם… הסטודיו מהווה עולם שלם המורכב מפרטים רבים. יש בו בעיקר ציורים מיניאטוריים, לצד ציורים גדולים יותר, ציורים שמצוירים על פחיות מעוכות, על קירות גבס, על קוביות עץ קטנות, על מטליות מהמפעל (נועם אורים), על בדי טקסטיל מודפסים, על מפות ותרשימים אדריכליים, על שמיכות תינוק, על קופסאות שימורים, על פוגים ופליקים של ילדים, על קרטונים שונים, צנצנות, מסגרות ישנות של תמונות, חומרי גלם ושאריות מהמפעלים, כלי מטבח וכל הבא ליד. היא יוצרת מיני פסלים מאובייקטים קטנים, מחברת חלקי מחשב, מכשירי חשמל מפורקים, חוטי ברזל, צילינדרים חלודים, חלקי צינורות, ובונה בתי בובות ורהיטים ממוזערים. גילה אוהבת לאסוף לסטודיו כל דבר שנראה שיוכל לשמש אותה בהמשך לפסל או למתלה ולבסיס לעבודה. היא אוספת קופסאות בונבוניירה, תכשיטים, מגירות עץ ישנות מגני ילדים, מדפים מכל צורה וגודל, פסלוני קינדר ופרסים של ילדים, בדי וילונות, מגירות ברזל וארגזי כלים ישנים, קופסת מיקרוסקופ, רימונים יבשים, כלי מטבח, כלים שבורים שהיא חובשת אותם במסקינגטייפ. היא בונה בובות תיאטרון בובות ומנכסת לעצמה רפרודוקציות של יצירות מופת שהיא אוהבת. מרתקים במיוחד היומנים השנתיים שגילה אוספת ומדביקה בהם את ציוריה וכותבת בתוכם. הסטודיו עמוס בעבודות מגובבות שהצטברו במשך הזמן, לכלוך, אבק, וגרוטאות. והמון מגירות ומדפים! הכול גדוש ועמוס, שכבה על שכבה, וגילה עוסקת כל הזמן בשיפוץ והחייאה מחדש של האובייקטים שלה.

המקום אינו ראוי למגורים ולא אחת היא מחליטה לעבור משם. אורזת, מפנה, מרוקנת ומאחסנת במקומות שונים. ואז, "קורה לי משהו שמסרב לעזוב את המקום מעורר ההשראה הזה" והיא מחליטה: נשארים. כאן מתחיל תהליך של מילוי מחדש. היא גוררת עבודות ממקומות האחסון, אוספת עוד גרוטאות, מוציאה מארגזים, משפצת וצובעת מחדש, תולה על הקירות ומביימת סצינות, מצלמת ובעצם אוצרת לעצמה תערוכות, עד שהקירות הפנימיים אינם מספיקים והאומנות גולשת החוצה אל הצד החיצוני של המבנה. הפעולות שנעשות בין הכתלים בפנים ובחוץ, במבנה שאינו ראוי למגורים, יוצרות עולם חזותי וחומרי ההולך ונבנה כגוף עבודה גדוש וצפוף, מעיק ומרתק.

המוטיבים הציוריים שמעסיקים את גילה הם שטיחים, אורנמנטיקה חוזרת ודקורטיבית, דגמים חוזרים, פרנזים, ציציות וגדילים, נופי האזור, עצי השיטה, ושורות שורות של עצים בקו האופק, פנים בית או נוף הניבט בחלון. במקביל לכל אלו עוסקת הרבה בסכסוך הערבי-ישראלי, בבגדי ילדים, בבובות מרוטות, בחלודה ובבלייה של החומר, באפשרות לתקן ולהפיח קסם באובייקט ישן. היא קוראת לציור שלה "ציור רע", כי הוא עשוי ברשלנות, במכחולים לא מתאימים, דקים ומרופטים, מציירת קווים במכחולים עבים, מציירת על ניירות קרועים ששימשו פעם עטיפות

לעיתונים, לתקליטים, ועל גבי קופסאות שימורים. אופי העבודות מאוד נאיבי ונעים, צבעוני , אך גם עוקץ. מוטמעות בפנים אמירות ביקורתיות חברתיות, חינוכיות ופוליטיות.

בשעות הקטנות של הלילה, כשהיא יושבת ומציירת ציורים מזעריים, מתרוצצות בראשה מחשבות אותן היא רושמת באותיות, מילים ואיורים אורנמנטיים בעט פיילוט שחור. תוך כדי עבודה, נכנסים לרישום גם קולות של אנשים המשוחחים בחוץ, כלב מיילל, מילים מתוך מכתב רשמי ורסיסי משפטים שנאמרו ברדיו ואף תמונות מצג המחשב. היא מנהלת דיאלוגים עם עצמה ועם האחרים, עם האינטרנט, עם הטלוויזיה ועם הרדיו, עם שירים, עם אמא שלה ובני משפחתה, עם המורים שלה. היא אומרת: "התכנים ששתלו את עצמם בעבודה נובעים מתוך כמיהה פנימית ועמוקה, שהעולם יהיה טוב וסטטי. שלכל הילדים יהיו אמא ואבא, שאף הורה לא יהרוג את הילד שלו, שלא יהיו ניסויים גרעיניים, שילדים לא ייהרגו במלחמות, שבתי תושבים לא יהרסו, שעצי זית לא ייעקרו, שלכל ההורים יהיו חיילים חיים, שלא יהיו פיגועים, שאנשים לא ישליכו אשפה ושאני תמיד אשאר ילדה של אמא שלי. אני מבינה שהעולם אינו מתנהל ככה, לפחות אני יכולה להגיד מה הייתי רוצה שיהיה."

לגלריה בבארי הועברה, באופן זמני, תכולת הסטודיו של גילה. ניסינו לייצר את אווירת המקום, את הגיבוב והצפיפות, את אוספי הגרוטאות והמגירות, המדפים והשולחנות. הצופה מוזמן להתארח ב"סטודיו" של גילה, לנבור באינספור היצירות, לשבת בתוך התערוכה, לקלף קלמנטינה, לשתות קפה, ולקרוא טקסטים הרשומים בצפיפות בעשרות הרישומים וספרי האמן הקטנים שמקיפים אותו, לחוות את חוויית הסטודיו.

בחדר ההקרנה יוקרן ווידיאו של האמנית דינה גולדשטיין, ""Wonderland,שמתכתב עם עולמה של גילה ספיר. הוא נוצר במקור כסט תיאטרון בובות מיניאטורי הקם לתחייה כהקרנה חיה מול קהל. העבודה היא כמיהה אל חזרה לרגעי ילדות, אל עולמות מיניאטוריים מרהיבים, אל מחוזות קסומים של צבעוניות, עומס ויזואלי וקיטש.

האמנית מציגה אוסף אינטואיטיבי של דימויים חזותיים. דמויות מעולם הקרקס, דימויים מספרי אנטומיה, שרשראות פלסטיק וציורים מהמאה ה18 הנאספים יחד לקולאז' תלת ממדי, צבעוני ומלא קסם. קופסת הפלאות ה"כל-מכילה" כאילו עוצרת את רוח הזמן, רוח המודרניזציה המקטלגת, המגדירה, השכלתנית.

החדר מתעורר לחיים – הדמויות מתחילות לזוז. הקרוסלה מסתובבת, נמר מתופף לקצב המוסיקה, עיניים עצומות נפקחות ומישירות מבט מתוך קיר. עין המצלמה מרחפת ועוברת בין הדימויים, כבתוך חלום שכלליו מובנים לחולם בלבד.

שתי האמניות, מבלי שהכירו זו את זו, מפליאות ביצירת עולם שלם וגדוש של פרטים מיניאטוריים, שכובש את לב הצופה. עולם מלא געגוע לתום של ילדות, ליפה ולפתייני, לנאיבי והקיטשי, לנוסטלגי והקסום.

אוצרת:
ד"ר זיוה ילין
פתיחה:
24/02/2017
נעילה:
18/03/2017