לירוי בר נתן | בראשית היה שחור

התערוכה הופקה בחסות מלגת הצטיינות שניתנה בנדיבות ידידי ביה"ס לחברה ואמנות במכללת ספיר.

התערוכה עוסקת בתהליך הבריאה והיווצרות הזהות. זהו תהליך ארוך של התהוות. קשה לסמן בו לפני ואחרי, ציוני זמן לאורך הדרך, והוא מבליע בתוכו ומרמז על תהליך התהוות הזהות המגדרית, תהליך שנולד מתחושות נפשיות וגופניות, הסתגלות והכרה וקבלת הגוף האחר.

בריאת הזהות מתחילה בבית. הבית הוא בראשיתי וקדום לתודעה. כמו החושך שלפני בריאת העולם והאדם. השחור הוא החושך, הרגע לפני שנדלק האור וניתן לזהות רק את סימני הרהיטים ולגשש דרכך ביניהם. השחור הוא  הדברים הנסתרים בתוך הארון, לפני הגילוי והחשיפה לאור.

על רצועות נייר המכסות את קירות הגלריה מהתקרה ועד הרצפה, מצייר לירוי בר נתן בשחור של מכחול גס ובשחור פחם. קיר הכניסה והקיר שמולו מצוירים בדימויים של פנים בית, שני הקירות הנוספים מצוירים בדימויי גוף, כשברקע נשמע סאונד של ציפורים צווחות.

תהליך העבודה מהיר, ארבעה ימי עבודה בחלל ושהות במקום, כולל עבודת העטיפה של קירות הגלריה בנייר. ציור רישומי שעוטף את החלל כולו, ציור שחושב חלל, מהיר ומיידי, ללא תכנון ורישום מקדים. לירוי בר נתן מפליא ברישומיו, ניחן ביד בוטחת ויכולת ציורית מרגשת.

דימויי הבית מצוירים בקו עבה, מכחול גס בצבע קיר שחור, מיידי וראשוני, ללא הצללות וללא תלת ממד. בנישה חדר של ילד, מיטת יחיד עם שמיכה תפורה מעוינים, דובי וכרית, שידת ספרים וצעצועים ומנורה חשופה, על שאר הקירות מיטת הורים, חלון עם עץ בודד, ארון בגדים ענק, שידה. בקיר ממול פינת אוכל, סלון, עציץ משונה מאורך. הרישום הפשוט מעביר תחושה של קדרות, ריקנות, פשטות. האמן לא מאפשר לנו להתנחם בדימויי הבית. הכל קודר, אפלולי, צובט בלב בפרגמטיות שלו חסרת הרגש.

בשני הקירות האחרים הרישום הופך עדין, בפחם, עם פרטים והצללות. במרכז הקיר הגדול מרחף גוף בתנוחת ישיבה, קטוע בחלקו העליון, וזוג רגליו כמו תלויות באוויר, מתחתיהן גוף נוסף בתנוחה הפוכה, הרגליים מתעקלות ונעלמות למעלה והראש נחתך ברצפה. הרישום מבליט את קימורי הגוף הנשי-גברי-נערי, את הקעקועים ואת השיער הצומח עליו. משני צדדיו צומחים חצבים. חיבור מוזר בין גוף לטבע צמחי, שהופכים לאחד. בקיר ממול גוף נוסף בתנוחת ישיבה מסובבת מהגב, שרקפות צומחות סביבו. גוף נוסף מרחף במרכז בתנוחת שכיבה אופקית, קטוע רגליים וערימת גופים מעוותים בקצה הקיר, שצומחים זה מזה, קטועים, כמו הכפלה של אותה הדמות.

הגוף המוצג ברישומים אלו, למרות שהוא קטוע איברים, מעביר תחושה אירוטית, פגיע ועדין. הוא תלוי, צומח או מרחף ממש כמו הצמחים שעוטפים אותו. מוטיב השיער המכסה את הגוף משתקף בעלי הפרחים ובאבקנים, כאילו היו אחד.

במרכז החלל ווידיאו אינסטליישן. המסך שוכב כשולחן וסביבו נסב הקהל, עוקב אחר תהליך אכילה קניבליסטית בכפיות, כמו פציעה והעלמת הגוף, המפוסל כעוגה. התהליך מחזורי, בלופ, ומהווה בריאה ופירוק חוזרים על עצמם ללא סוף ומעלים שאלות על הגוף הקווירי, ההיברידי, המשתנה והמתגלם מתוך עצמו.

על הכל מרחפות צווחות הציפורים שנשמעות בחלל הגלריה כרקע מטריד.

אוצרת:
ד"ר זיוה ילין
פתיחה:
04/03/2021
נעילה:
03/04/2021

דימויים נוספים מהתערוכה