רוֹאָה בְּיַעַר מַחֲריש | איתי בר יוסף
אוצרת: סופי ברזון מקאי
תערוכת היחיד של איתי בר-יוסף מבוססת על גוף עבודות חדש שהתהווה בשנתיים האחרונות, כתגובה של האמן לסגרי הקורונה.
זירת ההתרחשות היא יער. עבור בר-יוסף הקרירות של הדפסות הענק העוטפות את קירות הגלריה, היא מחוז חפצו של מחפש המפלט. בתקופת הקורונה הגיע לשם, מגיב לסדר הנפרם, מוצא את שחיפש בין עצים גבוהים ומים. בעבודתו הוא נשען-על ומגיב-אל ערב רב של מקורות: אזכורים מתולדות האמנות והציור, קולנוע, פולקלור ואגדות, מיתוסים, מוזיקה ובלדות, והמפגש של כל אלו עם אירועים היסטוריים מטלטלים. כל עבודה נרקמת בדקדקנות ועדינות, שכבה מונחת על שכבה לתל של רעיונות, אסוציאציות והקשרים. אופליה בדמות גבר שוכבת דוממת במים עומדים, דמותו מתמזגת או נובעת מתוך השתקפותו במים. מערומי אבן קורסים של 'מאורת הזאב' חוזרים אל תוך היער כמו תרבויות שלמות בהיסטוריה האנושית.
היער של בר-יוסף הוא חורשת קק"ל, ולמרות כל מערכת המשמעויות הנגזרת מכך, יש בו בכל זאת דבר מה שחומק מאחיזת הרעיונות מתוכה נשתל. יש בו יסוד הניתן רק חלקית לריסון ולביות, מתנער מניסיונות השליטה בו. הוא כר פורה לפריעת הסדר הרציונלי, שכן אפילו במצבו הבלתי-מופרע, ביערות יש דבר מה מעוות ולא טבעי כמעט. הם מעכלים לתוכם בניינים, גופים אנושיים, תרבויות, סיפורים והיסטוריות. הם מקום מיתי מחד אך בעלי רציונליות מדעית כמעט מאידך, אוחזים בתוכם רעיונות אודות שטח, חברה, פרקטיקות של השלטת סדר, הפעלת כוח או איבוד השליטה בו.
אנחנו תופסות את אסופת העצים כמקום כשפים, מקום פתייני עם זרמים תת-קרקעיים אפלים הזורמים בתוכו, בין עציו יסודות מאיימים שהאדם לא יכול להם. 'שַׂר הַיָּעַר', הבלדה של גֶתה (1782), והמעשייה על הנזל וגרטל מתוך 'סיפורי האחים גרים' הם ביטויים לתפיסה חוצת תרבויות זו. 'The woods are lovely dark and deep' כותב רוברט פְרוֹסְט בשנת 1923, ומזהה אותו ככוח מהלך מסתורין ומושך בחוטי כיסופים עמוקים, תת-מודעים, אל תוך הסבך שלו, אל תוך סודותיו. עטופים בתוך נופים דרמטיים, נשלחים החוצה מהקירות הגדולים שורשים וזרועות ענפים דקים.
היער הוא מצע רך המאפשר לשרטט בתוכו חלומות, אך היער הוא זה שמעורר אותם בשוכניו. שכן הוא רוטט כמו אורגניזם מודע, לחישת הרוח בעלים מרשרשים. העצים הגבוהים עם השרכים המטפסים מארחים אותו ומשתרגים אל תוך הווייתו. איזו סינרגיה נוצרת בין הישות היערית, לבין זו של האמן. כטרובדור המספר סיפור לירי של נוודות, יחד הם מעירים דמויות מעולם פרום, משוטטות או נחות בתוך נופים גולמיים וחסרי אופק. העולם המתהווה בין דימויי היער לעבודת הוידאו* הוא מקום נטול זמן, אי של חזיונות. מקום מרבצם של תלי אבנים מעוטרים טחב וצמחים מטפסים, ביניהם נעות דמויות סיפוריות. בר-יוסף נע כסוכן כפול, נטוע בעולם האמיתי ובדמיוני בו זמנית. הוא ההוגה, הוא הסדר, היוצר. אך הוא גם האורח, זה שמופעלים עליו קסמי היער ובקשותיו, המדיום דרכו ההיסטוריה והמאווים היעריים מובאים אלינו. הוא מזמין אותנו להיבלע יחד אתו, אל תוך זרועות הענפים והעלים המתכלים על האדמה.
*עבודת הוידאו 'If I were, if I could' נוצרה בשיתוף עם האמנית המקסיקנית-הולנדית אנה פריסילה רודריגז והמוזיקאי גל דהן.
