אישסירה | טל סימון
אוצרת: סופי ברזון מקאי
אישסירה הופיע במלון-בים המלח. שם בלב עולם חג, מלון בעל 34 קומות ניצב גבוה, תיבת-נח עצומה לצד מים דוממים. מלון תיבת-נח עומד זקוף עם חרטום לכיוון השמיים, ומגובה החרטום הירח זורח פעמיים, על מים ושמיים שחורים. לתיבה זרמו הרבה אנשים, למרות שמרוב דמעות לעתים לא היה ניתן לראותם. ראו- זרימת נחלי דמעות מלוחים בתעלות עדינות מתעגלות, כלפי הרגליים ועד הים הסמיך.
נרצה לספר משהו על תיבת-הנח הזו בה אישסירה נולד, וגם על בני האדם.
**
בתיבת-נח ישב טל סימון שבועות ארוכים ורשם עשרות רישומים בדיו שחור על ניירות קטנים. קווים של איברים, גופים משונים ומפורקים, מנסים להתחבר מחדש. לבסוף, צץ במלואו- גוף בעל זרועות, טורסו ורגליים. זרועותיו של האיש הפכו משוטים, כפות ידיים גדלו והתעגלו, זוג רגליים הזדקפו לתורן. איש-סירה.
אישסירה שייך לעולם בו כולם ערים עכשיו, בתיבה שנחה לצד מים כסופים. העולם הפך סיפי עם קו אופק נצחי. תחתיו הים שבלע אל קרביו את כל מה שהיה שם קודם לכן. היה- גבעות רכות בואדי פילים, היו חצבים פורחים ונובלים ופורחים. הייתה אדמה חמה תחת הרגליים, השמש זרחה במזרח ושקעה במערב, ולהקות זרזרים וחסידות מילאו את השמיים. היו כלניות, והייתה רוח קרה מהים, שמקומו הנכון היה מעבר לאופק הרך ממערב.
**
עכשיו יש שמיים תחת הרגליים.
ונופי ים אפורים.
העולם צף, העולם צער*. הציפורים משונות, והאופק שטוח ושקט מאוד. השמש הלבנה לא במקומה, ואלו לא ציפורים. הן מה שהיו פעם קרני שמש זוהרות על מים רכים. הן רסיסי ליבו השבור. הן כלניות אדומות בדיו שחור. הן מקורים ומקורות, הן כלניות ציפורים. הן ענן ציפורי טרף, הן ערימת שלדי פרחים על קברים, מדורה או פסגות גלים. הן אלף עגורי נייר מקופלים, ואלף שנות חיים. כשיסיים לקפל ולשזור חזרה את אלף פרחי עגוריו, מה יבקש לעצמו אישסירה.
_________
*בכתיבה הבודהיסטית המושג Ukiyo מתפרש כעולם הצף / עולם הצער, ומתאר מעגל קוסמי ונצחי של לידה מחדש, סבל, מוות, ואת טבעם בר-החלוף והמשתנה של החיים.
