Looking at the Suns | נטע מוזס
אוצרת: סופי ברזון מקאי
גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9 קומה ראשונה, תל אביב
פתיחה: יום שישי ה-16.1 בשעה 11:00
בית בובות בנוי עץ, מתעורר לחיים בגלריה, בשרשרת זכרונות או חלומות בהקיץ. בילדותה של מוזס, הבית נבנה עבורה על ידי אביה, גרעין של אהבה שרטט את הקווים והריבועים, החלונות והפתחים.
מיצב וידיאו וסאונד שמוקרן על ובתוך החדרים השונים, מתפשט מחוץ לגבולות הבית, דרך חלונות קמורים וחדרים ריקים מאדם. הבית הקטן גדל מעבר לעצמו, מחזיק זכרון טיפות על חלון, נופי דרך צרובים, שמש מתפרקת לרסיסים. שלט ניאון Happy Days מאיר בורוד גלידה רך את קיר הגלריה, ונגלה לפתע באחד מחדרי הבית. השכפול מחזיק את שני החדרים הגדולים של הסיפור הזה- החדר הממשי, וחדר החלימה הפואטית של הילדה הקטנה והבית, מוחבאים במפרץ סודי בתוך הזמן.
במקצב שגדל ומתכווץ חזרה, הבית מגלה את חומרי חייו. חלקם שייכים לאמנית ואחיה התאום – אמן הסאונד גיא מוזס עמו עבדה על התערוכה, אך חלקם שייכים לבית עצמו. כעת הבית הוא שחולם מבעד לזמן, עוזב את גבולות הגשמיות הקטנה שלו, דרך שחרור של צורתו הגיאומטרית, אל מחוזות הקוסמוס כולו. את עולם הרוח והדמיון שמוזס הקטנה הזינה אליו, הוא מחזיר אליה כעת. הוא מחזיק עבורה את השמש בוערת בתוכו, הוא הציר שהשמשות נעות סביבו, פעם הוא חלון ופעם הוא שער, פעם הוא אש ופעם הוא ים.
בתוך תנועת הגדילה וההתכווצות, חלום הבית מתפתח בתנועה רקורסיבית, נע פנימה תוך כדי שהוא גדל החוצה, מכוון אל נקודת שֶׁבֶת* קוסמית, נקודת עוגן שקטה ויציבה. נקודת העצירה של העולם המסתובב, היא שמאפשרת לשאר החומרים להשתנות בתוכה, והיא מתגשמת לא רק בלב הבלתי-נראה של ציר הבית, אלא גם בין שני האחים התאומים שעבדו יחד על התערוכה. בעולם החולם, יש שני אחים-שמשות, וביניהם, בית עץ קטן, ספסל צופה אל האופק בעליית הגג, ויציבות אינסופית.
__________
*נקודת שֶׁבֶת – Fixed Point: במתמטיקה -נקודה שפונקציה משאירה במקומה., שאינה משנה את מיקומה כתוצאה מטרנספורמציה מרחבית. לדוגמה: בסיבוב של כדור סביב צירו, הנקודות הנמצאות על הציר נותרות במקומן, והן נקודות שֶׁבֶת.
גלריה בארי מודה ל'סטודיו משלך' על שיתוף הפעולה, ועל העברת גרעין התערוכה אלינו.
