זהו מיצב תלוי מקום שהוכן במיוחד לחלל הגלריה בבארי, עבודה בתהליך.
במרכז החלל שוכב לוח אלומיניום דק תעשייתי באורך 7 מטרים, צבוע בלבן, חתוך בצורת מפת עוטף עזה, ע"פ תוואי קו ההגנה הראשון. הלוח עבר פעולה של כיפוף, ריתוך ודריסה שקימטה את המשטח באופן אקראי, הטביעה עליו מעין טופוגרפיה של מפה או של תצלום אוויר. על המצע הקליפתי הקשה נוצרו פני שטח חדשים. השקעים מולאו והודבקו בחול לבן, יצרו עליו דימויי ערוצי נחלים המרפררים לבתרונות החוליים שבאזור העוטף בכלל ובאזור קיבוץ בארי בפרט.
המשטח מעט מורם מעל הרצפה השחורה ונראה כצף באוויר. כבלים נמתחו מקיר לקיר בגובה, עליהם תלויים בקבוקי עירוי מלאים בנוזל ירוק שחור, מהם יורדים צינורות עירוי שמטפטפים את הנוזל. הנוזל בצבעי ירוק ושחור יתנקז לערוצים וייספג בחול, יתאדה ויצבע את המשטח בהדרגה במהלך המיצב. פעולה המשכית איטית ומדודה שבסופה המפה הלבנה הנקייה, שיש בה טוהר בוהק, תצבע ותתלכלך כולה.
צביעת הערוצים בירוק שחור מקורה במציאות בעוטף עזה לאור טרור העפיפונים, שהביא לשריפת שדות ושטחים פתוחים והשאיר אחריו עשן סמיך ומחניק ושדות חרוכים שחורים. עדיין נראים על אדמת העוטף שרידים מפויחים של שריפות הקיץ מבצבצים מפלומת הצמחייה החדשה שהוריקה בחורף. מעגל זמן שבין הרס לצמיחה והתחדשות. בין טוהר הטבע לתוצאות מעשה ידי אדם, בין חיים לחידלון. סאונד הטיפות המטפטפות מהווה את הדופק והמקצב של המיצב שעוסק בזמן, תהליך והשתנות.
האינפוזיות המטפטפות מטרתן לעזור, להיטיב את מצב החולה ולהציל חיים. האם העירוי שיזין את העורקים בעבודה אכן ירפא? האם הבקבוקים מכילים ברזל שחור וויטמינים ירוקים או צבע רעיל?
בעבודה עוסקת האמנית – מדריכת טיולים במקצועה, שמכירה את האזור על נופיו ושביליו – ביחסים בין המרכז לפריפריה הנגבית, באוזלת היד אל מול המצב בעוטף, בחיים ובמוות.
