התערוכה מוצגת במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים בין הגלריה לבין ביה"ס לאמנות וחברה במכללת ספיר. שרי ברוך היא בוגרת מצטיינת של ביה"ס שקיבלה מלגת תערוכה באדיבות ידידי ביה"ס לאמנות.
"צל של ספק" היא תערוכת וידיאו עדינה, פיוטית ומרגשת. מוצגים בה 8 קטעי וידיאו קצרים (2-3 דקות בלופ) התופסים רגעים של תנועה בסביבתה הקרובה של האמנית: אור שבוקע מחריץ של דלת מעט פתוחה ונופל על אובייקטים שניצבים שם במקרה, אור מכונית עוברת ברחוב שחודר לבית, אור החודר דרך תריסים ומטפס ומרקד על קיר בבית, צללים, הקרנות והבזקי אור שמשאיר על הקיר מאוורר המסתובב על צירו, עציץ תלוי במרפסת מטפטף לרחוב למטה, סוודר תלוי על חבל כביסה מתנודד ברוח, דם וסת מתפשט במים, אבן מונחת על כרית וגוף האמנית בלבנים בתנועות של תרגילי ריקוד. חלון הגלריה עם האור החודר בעדו בחלל המוחשך הופך בעצמו לעוד עבודה בחלל ויוצר תעתוע, מה אמיתי ומה מוקרן.
חלק מהקטעים צולמו ברגע התרחשותם, ללא תכנון מוקדם, במצלמת הטלפון הנייד, ולא עברו עריכה, ואחרים שחזרו על עצמם וגובשו לכדי סרטון שתוכנן וצולם במצלמה.
בלב התערוכה ניצבת במה קטנה, מזכירה במידותיה מיטה, עליה מסך במקום המיועד לכרית ובו מוקרן וידיאו של אבן המונחת על כרית. זהו הווידיאו היחידי בתערוכה שאין בו תנועה והאבן על הכרית משדרת תקיעות וכובד. הסאונד העוטף את חלל התערוכה, מטריד את מנוחת הצופים, הוא רעש המאוורר המסתובב בחדר. רעש לבן אניגמטי, שנפסק כל כמה דקות לרגע , ורק אז אנו מודעים להקלה שבשקט המשתרר בלעדיו.
העבודות כולן אינן נרטיביות, אין בהן סיפור או התפתחות, אלא רק רגעים, קטעי מציאות קצרים ומאוד מינימליים, אך הן מחדדות את המבט שלנו על היומיומי, על הסובב אותנו, ומפתחות רגישות לניואנסים עדינים מאוד, כמעט בלתי נראים. לעיתים הן מכמירות לב באמיתות שלהן, בחשיפה של בדידות קיומית, למרות שרק בוידיאו אחד מופיעה דמות אנושית, האמנית המתרגלת תנועות ריקוד החוזרות על עצמן – כיפוף, כריעה והתמתחות כשרגל פוגשת רגל ונשאר בקושי רווח דק ביניהן. גוף נשי לא מושלם, לא בבגדי בלט, שמשכנע באותנטיות הצנועה והאינטימית שלו.
התחושה שאופפת את התערוכה היא של ספקות וחרדות, צללים במרחב הפרטי, רגעים קטנים שהאמנית עוקבת אחריהם בדריכות, בניסיון להוריד את רמת ההצפה הנפשית ולהרגיע. האם הם מצליחים?
