מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, מארח את התערוכה אבק ודמעות של דניאל צ'צ'יק.
התערוכה אמורה הייתה להיות מוצגת בגלריה בארי, שנחרבה באירועי השבעה באוקטובר.
דניאל צ'צ'יק – אבק ודמעות Days Before Darkness
אוצרת: סופי ברזון מקאי- גלריה בארי
"לכל הדברים ברוכי החן והיופי שאדם מאמץ אל ליבו יש מוצא משותף בכאב. לידתם ביגון ובאפר."
הדרך- קורמאק מקראת'י
התערוכה 'אבק ודמעות' של דניאל צ'צ'יק, פורשת עולם קשה בו שורדים מכוח האהבה. צ'צ'יק מתאר מהלך נפשי-מחשבתי פילוסופי, מיתי, מוסרי, על הרע והטוב ביותר שאנו מסוגלים לו. האמן מניח לפנינו מרחב ארכיטיפי של מצבי משבר וכאוס, ומאיר את הפונטציאל הגלום בהם לטרנספורמציה פנימית, שתהדהד בסופה חזרה אל תוך העולם שנעזב.
צ'צ'יק מזמין אותנו לצעוד לצידו בתוך סיפור מסע, קווסט, אודיסאה שהגיבור יוצא אליה. זהו טקס חניכה, שכולל פרידה מעולם סמלים מובן בעל קווי מתאר ברורים, צורות מובחנות, או עוגני זמן ומקום ספציפיים. העצים מתפוררים, ערפל יורד על האופק. פני השטח צרובים, שושנת-רוחות חורקת ניצבת על גג. סרטי הצילום מגורענים, הדימויים מתפרקים ומתפוגגים אל תוך הקירות הכהים. חלקם בחשיפת יתר, מכאיבים לעיניים כמו שמש מסנוורת.
מולם, מאמץ אליו האמן ומושיט לנו בכפות ידיו, זיכרון רך וחלומות בהקיץ, עלים נחים על מים נקיים, קרן שמש אחרונה מרצדת, שמיים כחולים עומדים מעל בית. נקודות אור זורחות בתוך מה שכלה. אלו כוחות פנימיים שבכוחם להדוף את המוות ולעמוד מול כוחות הפירוק. רגעי חמלה וחסד משרטטים קו עדין אך נחוש, מפת דרכים אל התחלה של זריחה. רוח שקטה שאם נטה לה אוזן, תוביל אותנו חזרה אל חוף של עולם חדש.
