ציון אברהם חזן הוא יוצר סרטים ואמן, בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל. בשנת 2013 זכה בפרס ראשון בפסטיבל ירושלים לקולנוע בקטגוריית הקולנוע הניסיוני עבור סרטו ״מרגנית״. הוא נבחר להשתתף בתכנית השהות היוקרתית Artport בתל אביב במחזור 2015. עבודותיו הוצגו בארץ ובחו״ל; במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון הרצליה, בגלריה העירונית קו 16 שבתל-אביב, ובמוזיאון מרטין גרופיוס-באו, ברלין.בתערוכה בבארי חוזר האמן לעסוק בשאלות של זיהוי והזדהות, בקהילות אזרחיות שהצבא מרכזי לזהותן. במושג הזיהוי עולה חוויה של בלבול, היכולת להתבלבל ולזהות עמית כאויב. מה הם התנאים שמחוללים את ההזדהות והאם ניתן להרחיב את חוויית ההזדהות מעבר לגבולות הרגילים: מעבר לעצמי, לדימיון פיזי, לשפה משותפת ולקבוצת השתייכות?
בתערוכה בגלריה בבארי יוצג וידיאו שצילם האמן בקיבוץ בקיץ האחרון. המשתתפים הם ארבעה חברי בארי וקהל מקומי שאינם באמת שחקנים. הסצנה המצולמת מתארת מפגש סביב שולחן עם מפה לבנה בחדר האכילה בקיבוץ .ארבעת הגיבורים השתתפו בקרב בלבנון ליד נחל הסלוקי, בו ירו אלו על אלו וגרמו למותו של מפקדם. בשולחן יושב הקשר של המפקד הנפגע, סגנו שעמד בראש הכוח שפתח באש, הקשר של הסגן והחייל שפתח באש. הם מתארים מזיכרונם את מה שקרה, מתווכחים על הפרטים ומנסים לשחזר את ההתרחשות בקרב באמצעות כלי האוכל שעל השולחן. המפה, הכלים, שיירי האוכל והשולחן הופכים לזירת קרב. שאלות ישנות עולות וצפות על פני השטח. לא ברור האם הושתקו או שזו השיחה החוזרת בכל מפגש. מי אשם? מה היו הפקודות? מה גרם לקצר בתקשורת ומה אפשר להם לזהות אלו את אלו כאויב? האם ניתן היה לפעול אחרת?
זוהי תערוכה שמגייסת את הכוחות שלה מאנשי המקום, ומשתמשת בחדר האכילה הקיבוצי, לב הקהילה, כאתר צילומים, ובחברי הקיבוץ כשחקנים.
